שתיקה כהודיה

עברו כבר כ-20 יום מאז פרסם ד"ר גיל שחר את המאמר שלו, בו הזמין לעימות פומבי בנושא בטיחות החיסונים את כל אותם אלו שמדברים בשבחי החיסונים מעל כל במה אפשרית.

כזכור, קודם להזמנה לעימות, ובעקבות קריאת הספר "צבים כל הדרך למטה - חיסונים: מדע ומיתוסים", פרסם ד"ר שחר שלושה מאמרים [זה] שביקרו בחריפות את ההליך בו נבדקו חיסוני השגרה לתינוקות וטען (בעקבות הספר) שהניסויים הקליניים של חיסונים אלו תוכנו מראש כך שלא יוכלו למצוא בעיות בטיחות בחיסונים הנבדקים.

כצפוי, זכו שלושת מאמריו הראשונים בנושא של ד"ר שחר לתגובה הרציונלית היחידה שניתן היה לצפות מתועמלני החיסונים: שתיקה רועמת. כן, היו כמה פוסטים שתקפו אותו אישית, אך אף אחד לא הרים את הכפפה וענה ישירות לטענותיו.

בשלב זה, הלך ד"ר שחר צעד אחד נוסף: הוא הזמין ישירות את אנשי מש' הבריאות ואת תועמלני החיסונים הבולטים להתעמת איתו בנושא בטיחות החיסונים [זה]. וכה כתב (הקליקו על התמונה להגדלה):

שימו לב - ד"ר שחר נוקב ספציפיצית בשמות של מובילי התעמולה הפרו-חיסונית ברשת, ומזמין אותם להתעמת מולו.

עברו כבר 20 יום מאז הזמנתו של ד"ר שחר, אבל אף אחד מהמוזמנים, כולם פעילי חיסונים בלתי נלאים בדרך כלל, לא אזר אומץ להרים את הכפפה.

מדוע נשתתקו כולם?
לאן נעלמו כל אבירי המקלדת של החיסונים?
מדוע הם אינם מזנקים כמוצאי שלל רב על ההזדמנות להוכיח את טעויותיו-כביכול של הרופא העומד כרגע בחזית "ההתנגדות לחיסונים"?

הסיבה היא, כמובן, שהם יודעים היטב את מה שכולנו כבר יודעים (ובוודאי כל מי שקרא את הפרק הראשון של "צבים"):
ד"ר שחר פשוט צודק בטענותיו.
זה ברור כשמש בצהרים: לו יכלו להפריך את טענותיו - הם כבר היו עושים זאת מזמן.